<h1>ספר הבתים הלכ' ברכות שער שישי סט"ו</h1>
<h2>דף מז:</h2>
האוכל דבר אסור ואפילו דבר שהוא מדברי סופרים וכיוצא בזה אין מזמנין עליו. כבר בארנו בשער ראשון דעת הר"ם בזה מפני שאינו חייב ברכה, והראב"ד מפני שאין לו קבע עם חברו שאין רשאי לחבר עמו בחבורה. יש מן הגדולים שפסק שאין מזמנין [על] עם הארץ, והר"ם לא הביא זה. ויראה שדעתו שלא אמרו אלא בעם הארץ שאינו מעשר פירותיו, מפני שאוכל דבר אסור. וזה כלל במה שכתבנו למעלה. ויש מן הגדולים שכתב שאע"פ שהוא אינו אוכל משלו הואיל ומוחזק לאכול דבר אסור אין מזמנין עליו, שאין ראוי להתחבר עמו בחבורה, לפיכך לא יועיל לו הסבה, וכן נראה. הנכרי שמל לשם גירות אם לא טבל אין מזמנין עליו שאינו גר עד שימול ויטבול.
